מודל הגישור מלמד אותנו לנתח אפשרות של שתוף פעולה בין 2 גורמים.

לכל גורם יש להבחין בין העמדה שלו לאינטרס שלו. העמדה היא העמדה המוצהרת. לא בהכרח האינטרס האמיתי שיתן לו תנופה לשתף פעולה עם גורם שני.

האינטרס האמיתי קשור במשהו שחסר לגורם הראשון, וקשור בחולשה שלו. זו הסיבה כי אינו ממהר להציג את האינטרסים שלו מייד אלא מצהיר על עמדות בלבד.

כדי לבחון את האינטרסים האמיתים של הצד השני יש ליצור שיחה באוירת אמון.

לאחר ששרטטנו את האינטרסים שלנו ושל הצד השני, אנו בוחנים האם אוכל לספק לצד השני את צרכיו בקלות יחסית. ולהיפך.

האם מה שחסר לי , קיים אצלו בעודף או בקלות. ולהיפך.

דוגמאות למיזמים שהחלו עם שת"פ עם גורם אחר על פי מפת אינטרסים:

גורם א' הוא חברה קיימת קבלנית עם מערך שווק קיים.

גורם ב' הוא מיזם מתחיל של התקנת ריהוט מרשים למקומות הציבוריים של בנייני יוקרה.

גורם א' יכול להפעיל עם אותו מערך שווק גם שווק למיזם. בקלות יחסית.

המיזם זקוק לתמיכת שווקית. על מנת לגייס משקיע הוא זקוק להראות כי יש בידיו תוכנית שווק, אן צעד ראשון עם היתכנות סבירה.

זוהי כמובן רק דוגמא אחת הניתנת להכללה במקומות אחרים.