שימו לב למסעדת ספגטים הוד השרון. לא, לא רק לשים לב, רוצו לשם ותלמדו פרק בשירות כגורם מבסס מוניטין, וכאסטרטגיה מצליחה.

מסעדה בזכיינות זה לא שוס, ועוד ספגטי שזה מוצר נחות, מה יכול להיות מיוחד במסעדה כזו, שיצדיק 300 שח לארוחה, ועוד לחכות בתור, ועוד להזמין אוכל הביתה, ועוד להזמין מקומות מראש. מזה? מסעדת גורמה? לא!

ברור כי מוניטין שכזה, שאנשים נוהגים לחזור למקום, ומוכנים לחכות בתור בחורף מחוץ למסעדה, זה נכס שמתורגם לכסף טוב. זה ברור.

כעת צריך רק לפצח מה יש שם , מה הנוסחא.

ובכן כנראה שזה שירות אדיב , לאורך שנים, ולאורך כל שעות היום, ממלצרים שניכר בהם שהם ששים ורוצים ונהנים לשרת. לשרת בלי להתבייש במילה הזו. מכל מסעדות הגורמה רק שם הרגשתי שהמלצרים עוזרים לי לנהל את ילדיי במסעדה, ולרשותם חיוך מקסים, וכמה עזרים כמו חוברת ציורים.

שימו לב לבחור הקרח שיושב על הבר כמו שתיין. הוא מפקח צמוד ומרחוק אחר המלצרים ומסמן להם בניד ראש על כל לקוח שזקוק לעלה של חסה או שיש לו פיפי. איך הוא יודע? אינני יודע. אך הוא שמה כבר 5 שנים תמימות. קשוח. רגיש. רוצה לחפש ולמצוא מהם צרכי הלקוח , וקשוח עם מלצריו הגם שהם גם רגישים דיו. יש כאן הגזמה של השירות במונחים ישראליים. וזה ניכר. וזה לטובה. וזה מתורגם לכסף.

כמה שנים לוקח  לקירח כזה לבסס מוניטין ולהגיד שהוא תרם מיליון שקלים  לקופת העסק כל שנה? שזה שמונה מליון שח לשווי העסק ?

אני מניח ששנתים לפחות. אבל,משתרם הוא את תרומתו למוניטין, זה משרת את העסק שנים רבות. 

מאחר ובישראל יש שירות נחות ב-99 אחוז מהמקומות, הרי שקל להתבלט בזה ולקבל הערכה. ואפילו שלא דיברנו במילה אחת על טיב האוכל בספגטים. כי השירות יכול לעמוד בפני עצמו כגורם מדרבן.

נסו על העסק שלכם. זה אפשרי.